גיבורי ילדותי היו דמויות מהספרים. אי שם לאחור בזמן - בשלהי שנות ה 60, בתקופה שבה דלתות השכנים בשכונה היו פתוחות וטלוויזיה הייתה רק בשחור לבן. ולא לכולם..ילדים היו קוראים ספרים. השבעיה הסודית, חבורת הריבוע הכחול, נילס ואווזי הבר ששודר ברשת א' בקולו של יצחק נוי ועוד.
אבל יותר מהכל התחברתי וראיתי את עצמי ממש בתוך הספרים של קארל מאי. וינטו ויד הנפץ היו חברי הטובים ביותר. יכולתי ממש תוך כדי הקריאה לראות אותם בדימיוני נפגשים אי שם בערבות השכונה.
וינטו מנהיגם של האינדינים על הסוס עם הכתמים שחורים לבנים חומים, נוצה תקועה בשערו השחור וחנית ארוכה בידו. אולד שורהנד, הלא הוא יד הנפץ, על כתפיו הרחבות אדרת עור גדולה מגיע עם סוסתו הכהה שעורה מבריק מזיעה, לפגוש את וינטו - מהלך שני ימי רכיבה מערבה מהנהר הגדול.
הם יורדים מהסוסים ומחווים קידה זה לזה, מחליפים קריאות שלום. אז היו מתישבים בצילו של סלע ענק, מקטרת השלום היתה ניצתת ועוברת מיד ליד, ודנים בבעיות של תושבי האזור..שיטחי צייד ומרעה לבקר וכאלה..
מאחורי הבית בשכונה גדלו עצי איזדרכת ענקים ואני הייתי רץ בדילוגים, מדמה את עצמי רוכב על סוס. קופא על מקומי אל מול חתולה מופתעת, מוריד בזריזות מהכתף את רובה החוליות וצולף בה חוליה(שהגיעה משרשראות של מיטות סוכנות).
פעם אפילו כמעט הצלחנו להוריד יונות, אבל פגענו בשמוליק הילד של השכנים הדתיים מהקומה השניה, מזל שלא הוצאנו לו עין..
לפעמים ההינו חבורת ילדים גדולה וקולנית ולפעמים לבד או רק עוד חבר, מדליקים מדורה קטנה לפנות ערב ועושים פטטות ובצלים (עוד לא המציאו את המרשמלו) במדורה. אספנו קלפים של העולם המופלא, ואם היה לך את הקלף של בובי צ'רלטון הקשר האגדי של מנצ'סטר יוניטד, היית מלך השכונה לפחות לאותו שבןע. בקיוסק של יוסף קנינו מסטיק עגול ב10 גרוש וקרטיב לימון בעשרים. בפלאפל של שימחה קונים רק במוצא"ש. חצי מנה.
כששמחה היה מתכופף להוציא פיתה מהארגז היינו מפלחים עוד איזה כדור או שניים.
כשקצת גדלנו, הבנות עברו לקרוא את הרומן הרומטי ואנחנו הבנים קראנו ביל קארטר ופטריקים - עם כף ידו המחוספסת שהחליקה על צווארה והעבירה בה רטט של עונג.. ובנו עבר רטט של חרמנות..
אבל גדלנו, יד הנפץ ווינטו ז"ל עברו אל שדות הצייד הניצחיים..
אז מה יש לילדים של היום: ספיידרמן ונועה קירל.. פחחח..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה