אני יושב לי בבריכה קורא עתון מתחת לסככה. אחרי 45 דקות של שחייה, סבבה של הרגשה.
מולי הכפר הערבי הזה, אתם כבר מכירים, בית סירא זה שמול מכבים 300 מ בקו אווירי. ככה באות לי מחשבות שעוד התחילו במים..
מולי הכפר הערבי הזה, אתם כבר מכירים, בית סירא זה שמול מכבים 300 מ בקו אווירי. ככה באות לי מחשבות שעוד התחילו במים..
תמיד אני מרגיש שהייתי רוצה לבקר שם פעם בכפר, להרגיש את האווירה ברחוב, לבדוק אם משתלת השלום מלפני עשרים שנה ,שבה קניתי עץ שקד, עדיין קיימת ולשתות איזה קפה קטן עם האיש במשתלה..
ואז אני חושב כמה שקט שם, איזה בתים גדולים אני רואה מפה, בטח לאנשים יש עבודה בירושלים או משהו. ואיך זה שקט שם ואין שום פעילות פח"ע שהייתה יכול לשבש מאד את חיינו כאן.ואז אני חושב מה יש להם שהם כאלה שקטים, למה בעזה לא ככה..
אולי כי לעזתים אין מה להפסיד. אולי את העזתים יש מי שמנצל, מי שהשתלט להם על החיים ומכתיב שם פחד, טרור.
ואז אני מגבש לי תוכנית שהתחילה תוך כדי מעבר משחיית חתירה לחזה:
האמריקאים נכנסים לעזה, מרסקים את החאמס כמו בעירק ובאפגניסטן, הפעם בפיקוח ישראלי.
האו"ם ממנה ממשל חיצוני, ועדה קרואה, או איך שתקראו לזה. הוועדה מגייסת חברות רב לאומיות, שמקימות מיזמים כלכליים בתחום התיירות יש חופים מדהימים בעזה), מיזמי תרבות, מפעלים, חקלאות. בעיקר חינוך, השכלה - עתיד לדור הצעיר שמוותר על התגייסות לטרור ועסוק בלבנות את עצמו. כמה שנים עוברות, התיירות פורחת, יש נמל, יש תעופה, ישראל מייצאת לעזה, מה רע? מדינות כמו מצרים ומדינות המפרץ תומכות ומשתפות פעולה.
הפלסטינים בגדה מבינים שאפשר אחרת. גם פה מתחיל תהליך דומה.
פתאום אנשים בכל מקום מבינים שהרבה יותר כדאי לחיות טוב, ברווחה כלכלית, בשלום ולא בפחד, בסכינים, אש ופצצות. יותר כדאי להם חיים של יצירה, משמעות, התפתחות מאשר חיים של יהודי, ערבי, שמאלני, ימני..
שהרי אף אחד לא נולד שמאלני או ימני. אף אחד לא מת ערבי או יהודי.
ובאמצע בין שתי הנקודות האלה של החיים, אנחנו בסך הכל בני אדם...
תוך כדי כתיבה על הכסא נוח בדשא, אני שם לב שרוחי מופרעת קצת ע"י רעש אנושי מעצבן.
איש גדול עם קעקוע על הזרוע וילדה קטנה שלא מפסיקה לנדנד, מדבר בטלפון, רמקול פתוח. כמעט שאין פה אנשים והשיחה נשמעת היטב ממרחק של 10 מטר, "תביא גם ירקות" אומרת האישה בטלפון מהצד השני.
"טוב מה עכשיו, אמרתי לך אני בעבודה, לא יודע אם אספיק" יורה האיש הגדול בחזרה לטלפון שאותו הוא מחזיק בהתנשאות כחצי מטר מהפנים.
ביד השנייה הוא מהסה את הילדה שרוצה "ג'חנון כבר אבא!".. ככה זה נמשך כמה דקות.
דעתי מוסחת מהאותיות על המסך שמשתבשות לי. אני קם ונודד עם המגבת והתיק לצד השני של הדשא.
ואז אני חושב כמה שקט שם, איזה בתים גדולים אני רואה מפה, בטח לאנשים יש עבודה בירושלים או משהו. ואיך זה שקט שם ואין שום פעילות פח"ע שהייתה יכול לשבש מאד את חיינו כאן.ואז אני חושב מה יש להם שהם כאלה שקטים, למה בעזה לא ככה..
אולי כי לעזתים אין מה להפסיד. אולי את העזתים יש מי שמנצל, מי שהשתלט להם על החיים ומכתיב שם פחד, טרור.
ואז אני מגבש לי תוכנית שהתחילה תוך כדי מעבר משחיית חתירה לחזה:
האמריקאים נכנסים לעזה, מרסקים את החאמס כמו בעירק ובאפגניסטן, הפעם בפיקוח ישראלי.
האו"ם ממנה ממשל חיצוני, ועדה קרואה, או איך שתקראו לזה. הוועדה מגייסת חברות רב לאומיות, שמקימות מיזמים כלכליים בתחום התיירות יש חופים מדהימים בעזה), מיזמי תרבות, מפעלים, חקלאות. בעיקר חינוך, השכלה - עתיד לדור הצעיר שמוותר על התגייסות לטרור ועסוק בלבנות את עצמו. כמה שנים עוברות, התיירות פורחת, יש נמל, יש תעופה, ישראל מייצאת לעזה, מה רע? מדינות כמו מצרים ומדינות המפרץ תומכות ומשתפות פעולה.
הפלסטינים בגדה מבינים שאפשר אחרת. גם פה מתחיל תהליך דומה.
פתאום אנשים בכל מקום מבינים שהרבה יותר כדאי לחיות טוב, ברווחה כלכלית, בשלום ולא בפחד, בסכינים, אש ופצצות. יותר כדאי להם חיים של יצירה, משמעות, התפתחות מאשר חיים של יהודי, ערבי, שמאלני, ימני..
שהרי אף אחד לא נולד שמאלני או ימני. אף אחד לא מת ערבי או יהודי.
ובאמצע בין שתי הנקודות האלה של החיים, אנחנו בסך הכל בני אדם...
תוך כדי כתיבה על הכסא נוח בדשא, אני שם לב שרוחי מופרעת קצת ע"י רעש אנושי מעצבן.
איש גדול עם קעקוע על הזרוע וילדה קטנה שלא מפסיקה לנדנד, מדבר בטלפון, רמקול פתוח. כמעט שאין פה אנשים והשיחה נשמעת היטב ממרחק של 10 מטר, "תביא גם ירקות" אומרת האישה בטלפון מהצד השני.
"טוב מה עכשיו, אמרתי לך אני בעבודה, לא יודע אם אספיק" יורה האיש הגדול בחזרה לטלפון שאותו הוא מחזיק בהתנשאות כחצי מטר מהפנים.
ביד השנייה הוא מהסה את הילדה שרוצה "ג'חנון כבר אבא!".. ככה זה נמשך כמה דקות.
דעתי מוסחת מהאותיות על המסך שמשתבשות לי. אני קם ונודד עם המגבת והתיק לצד השני של הדשא.
בא לי לקום ולהפוך עליו כסא..לשקרן. אבל אז אני נזכר שאני כותב על שלום והוא גם משקר וגם יותר גדול ממני..שבת שקטה לכם, תהיו בני אדם..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה