כל השבוע אני נע בעבודה בין חום לקור. חם בחוץ, חם באוטו אפילו עם המזגן. קר מאד, לפעמים אפילו מקפיא בחדרי המחשב של הלקוחות אליהם אני מגיע. אוגוסט והשנה באמת חם יותר, נידמה שככל שכדור הארץ מתחמם יותר המזגנים בקניונים ובמשרדים נעשים חזקים ומקררים יותר, ככה האוזון נפגע יותר וכדור הארץ מתחמם עוד - סוג של מעגל קסמים חם.
מכיון שהזוגית שאיתי עדין מקפצת על קביים הרי שאני נידרש למגוון של עבודות בית ובמיוחד בשישי, לכן גזרתי על עצמי להתנזר מסנגלים עד שהיא תחלים. שהרי בסינגלים יש יותר סיכוי שלא לחזור בחתיכה אחת. איך אמר ידידי הטוב לרכיבות - קובי אשל: "פחות מ 3 רגלים בבית לא כדאי... " אז מצטער חברים שבתקופה הקרובה אני לא פוגש אתכם בימי שישי בסינגלים האהובים עלינו.
ככה מצאתי את עצמי בשבת האחרונה יוצא לרכיבה בשעה מאוחרת וחמה. גיליתי שזה אפשרי בתנאי שמזג האויר כולל גם רוח של לפחות 10 קמ"ש ולחות של לא יותר מ-40 אחוז. אחרת זה באמת סיוט. הצטיידתי בהמון ליטר מים ויצאתי לרכוב באזור הבית, ככה שבכל רגע נתון של חרטה אוכל לחתוך. לשמחתי זה לא קרה. רכבתי כ- 4 שעות עד אחרי השעה 2 בצהרים ויכולתי אפילו עוד. היה כיף מאד, להרגשה הטובה עזרו סנדלים במקום נעלי רכיבה המאפשרים לרוח לנשב בכפות הרגלים וזה כנראה משפיע על כל הגוף. למרות שבחרתי בכוונה במסלול חשוף לשמש הקפדתי בערך כל שעה למצוא איזה צל של עץ - רצוי חרוב ולהחנות בצילו כמה דקות. לשתות, לאכול איזה פרי ולהמשיך.
פה ושם גם מצאתי איזה שביל חדש מה שתמיד משמח אותי, ככה לגלות איך הוא מתחבר לשטח המוכר לי כבר שנים. איפשהו כשהבנתי שצריך לחזור כדי לא להסתבך עם הזוגית, באיזור העליה מכיון דרום לתל רגב, הגעתי למאהל בדואי גדול. בקבוק המים שעל האופניים היה כבר ריק ובשקית הרכיבה נשאר רק שליש. החלטתי לבדוק אם הקטע של הכנסת אורחים עדיין עובד.
התקרבתי למאהל כך שהיושבים בו יוכלו לראות אותי מתקרב. כלבים, כמה מפתיע, לא היו חלק מהפתיח. בחור צעיר עם הסלולרי ביד יצא לקראתי, הושטתי את בקבוק המים ושאלתי אם אפשר..
"בטח "אמר הבחור "בוא כנס" לקח הבקבוק ונעלם מאחור, בחורה צעירה עם כיסוי ראש, שצפתה בשקט בטלויזיה ענקית מעל מזרון זוגי של עמינח, הציעה לי כסא. הבחור חזר עם בקבוק מלא. הלגימה הראשונה הפתיעה לטובה, לא מים כי אם לימונדה קרה עם קרח, מתוקה בדיוק כמו שאני אוהב ולא מידי. לא לקח יותר משתי דקות עד שלגמתי הבקבוק עד תום והבחור שאל אם אני רוצה עוד.
כשחזר, שאלתי "תגיד מאיפה פה החשמל?" - כי לא היה שום רעש של גנרטור. היה רק שקט ורוח נעימה באוהל, פעיות הכבשים שבמכלאה וציחקוקו של הילד ששיחק עם הצעירה..
"יש לי מערכת סולארית" אמר "בוא תיראה" וכך גילתי מאחורי האוהל משטחי קליטה סולארים באורך כולל של איזה 8 מטר שמזינים מצברי ענק, והכל מותקן על עגלה ניידת המתחברת לטרקטור "עובד 24\7 " אמר הבחור והסביר איך. "אני עובד חשמל, הכל עשיתי בעצמי" הוסיף. "זה המאהל של אבא שלי אני פה רק לסופש.." שוחחנו עוד קצת על הלילה ועל חיות, על חברים ועל רכיבות. נפרדנו בלחיצת יד כידידים, "תבוא עוד פעם" אמר כשעליתי שוב על האופניים.
אז נכון שמאהל לא היה כזה מסורתי של פעם, בלי קפה ועם כסא פלסטיק, הבחורה לבשה גינס ממותג כמו הבחור ובאוהל המטבח היו מחוברים תנור חשמלי וכיריים שלא היו מביישים אף מטבח ביתי ברמה..
אבל הילד הקטן והחמוד שהתגלגל לו על המחצלת היה יחף, הכביסה התלויה על חבל התנפנפה ברוח.. והלימונדה היתה קרה והחייתה את נפשי כמו קפה טוב - אחלה הכנסת אורחים.
טיפסתי לתל רגב בחדווה וגלשתי מצידו השני חזרה הבייתה אחרי 32 קמ של רכיבה מהנה בשעות שלא דימיינתי שאפשר..
שבת שלום
מכיון שהזוגית שאיתי עדין מקפצת על קביים הרי שאני נידרש למגוון של עבודות בית ובמיוחד בשישי, לכן גזרתי על עצמי להתנזר מסנגלים עד שהיא תחלים. שהרי בסינגלים יש יותר סיכוי שלא לחזור בחתיכה אחת. איך אמר ידידי הטוב לרכיבות - קובי אשל: "פחות מ 3 רגלים בבית לא כדאי... " אז מצטער חברים שבתקופה הקרובה אני לא פוגש אתכם בימי שישי בסינגלים האהובים עלינו.
ככה מצאתי את עצמי בשבת האחרונה יוצא לרכיבה בשעה מאוחרת וחמה. גיליתי שזה אפשרי בתנאי שמזג האויר כולל גם רוח של לפחות 10 קמ"ש ולחות של לא יותר מ-40 אחוז. אחרת זה באמת סיוט. הצטיידתי בהמון ליטר מים ויצאתי לרכוב באזור הבית, ככה שבכל רגע נתון של חרטה אוכל לחתוך. לשמחתי זה לא קרה. רכבתי כ- 4 שעות עד אחרי השעה 2 בצהרים ויכולתי אפילו עוד. היה כיף מאד, להרגשה הטובה עזרו סנדלים במקום נעלי רכיבה המאפשרים לרוח לנשב בכפות הרגלים וזה כנראה משפיע על כל הגוף. למרות שבחרתי בכוונה במסלול חשוף לשמש הקפדתי בערך כל שעה למצוא איזה צל של עץ - רצוי חרוב ולהחנות בצילו כמה דקות. לשתות, לאכול איזה פרי ולהמשיך.
פה ושם גם מצאתי איזה שביל חדש מה שתמיד משמח אותי, ככה לגלות איך הוא מתחבר לשטח המוכר לי כבר שנים. איפשהו כשהבנתי שצריך לחזור כדי לא להסתבך עם הזוגית, באיזור העליה מכיון דרום לתל רגב, הגעתי למאהל בדואי גדול. בקבוק המים שעל האופניים היה כבר ריק ובשקית הרכיבה נשאר רק שליש. החלטתי לבדוק אם הקטע של הכנסת אורחים עדיין עובד.
התקרבתי למאהל כך שהיושבים בו יוכלו לראות אותי מתקרב. כלבים, כמה מפתיע, לא היו חלק מהפתיח. בחור צעיר עם הסלולרי ביד יצא לקראתי, הושטתי את בקבוק המים ושאלתי אם אפשר..
"בטח "אמר הבחור "בוא כנס" לקח הבקבוק ונעלם מאחור, בחורה צעירה עם כיסוי ראש, שצפתה בשקט בטלויזיה ענקית מעל מזרון זוגי של עמינח, הציעה לי כסא. הבחור חזר עם בקבוק מלא. הלגימה הראשונה הפתיעה לטובה, לא מים כי אם לימונדה קרה עם קרח, מתוקה בדיוק כמו שאני אוהב ולא מידי. לא לקח יותר משתי דקות עד שלגמתי הבקבוק עד תום והבחור שאל אם אני רוצה עוד.
כשחזר, שאלתי "תגיד מאיפה פה החשמל?" - כי לא היה שום רעש של גנרטור. היה רק שקט ורוח נעימה באוהל, פעיות הכבשים שבמכלאה וציחקוקו של הילד ששיחק עם הצעירה..
"יש לי מערכת סולארית" אמר "בוא תיראה" וכך גילתי מאחורי האוהל משטחי קליטה סולארים באורך כולל של איזה 8 מטר שמזינים מצברי ענק, והכל מותקן על עגלה ניידת המתחברת לטרקטור "עובד 24\7 " אמר הבחור והסביר איך. "אני עובד חשמל, הכל עשיתי בעצמי" הוסיף. "זה המאהל של אבא שלי אני פה רק לסופש.." שוחחנו עוד קצת על הלילה ועל חיות, על חברים ועל רכיבות. נפרדנו בלחיצת יד כידידים, "תבוא עוד פעם" אמר כשעליתי שוב על האופניים.
אז נכון שמאהל לא היה כזה מסורתי של פעם, בלי קפה ועם כסא פלסטיק, הבחורה לבשה גינס ממותג כמו הבחור ובאוהל המטבח היו מחוברים תנור חשמלי וכיריים שלא היו מביישים אף מטבח ביתי ברמה..
אבל הילד הקטן והחמוד שהתגלגל לו על המחצלת היה יחף, הכביסה התלויה על חבל התנפנפה ברוח.. והלימונדה היתה קרה והחייתה את נפשי כמו קפה טוב - אחלה הכנסת אורחים.
טיפסתי לתל רגב בחדווה וגלשתי מצידו השני חזרה הבייתה אחרי 32 קמ של רכיבה מהנה בשעות שלא דימיינתי שאפשר..
שבת שלום
