אופניים - סיפורים בגובה הכידון: אחדות

שבת אפרורית. בחוץ רוח קרה. גם אתמול לא רכבתי. די, אי אפשר ככה.. 

אז התלבשתי חם ויצאתי, בקטנה ליד הבית.
על גבעת התיתורה שלנו, מישהו יצר כבר לפני כחצי שנה את סמל האחדות - משטח פסיפס גדול ונאה. המשמעות קצת פחות ברורה, אבל בעיקרון הסמל מבטא את השאיפה לאחדות שלום ורצון לעשות טוב.
היום ממש פגשתי את מי שיזם את הקמת הסמל על הגבעה. לאה סמדג'ה שמה. עומדת במרכז הסמל מחייכת ומזמינה אותי לתפוס את הרגע.
אחרכך היא קצת מסבירה על הרעיונות שהיא מנסה לקדם, ושהיא מחכה לכמה נשים שהזמינה לכאן, כדי לשאת תפילה אל מול מה שקורה במציאות העכשוית, ומה שיקרה בקרוב מאד. מציאות מרה ומסוכנת. הקשבתי, הסתכלתי לה בעיניים. החזקתי כמה שניות בידיה וסגרנו שאני איתה.
ירדתי במורד הגבעה וניכנסתי לסינגל הנחמד שחוצה אותה לצד השני. ירוק ופורח אצלנו עכשו על התיתורה. והעשב הגבוה ממש סגר על הסינגל.
המשכתי אל הגבעות הדרומיות.
בדרכה חזרה ניתקלתי בזוג מבוגר. ערבים - על פי לבוש האשה, שחונים בצד הגבעה וקוטפים מיני עשב. שאלתי מה קוטפים? תריח, אמר לי הבחור והושיט צרור עשבים שהיה בידו. באמת ריח משגע. קיבלתי הסבר על זעתר ועל ת'מניה ועל שלל תכונותיהם הנפלאות.
-היא, אמר לי הבחור, סובלת מסרטן והיא חיה רק בזכות הזעתר. אוכלת אותו ככה בלי לייבש. וואלה הרופא בהדסה משתגע, אמר לי אם היא ממשיכה ככה להשתפר אני נפסיק לה התרופות.
נזכרתי בכתבה ששודרה אתמול ביומן חדשות ערוץ 012 -
מלחמתם של פקחי שמורות הטבע בערבים שקוטפים את העכוב. עכוב בערבית, עכובית הגלגל בעברית. צמח בר קוצני שאוכלים את הגבעול שלו. גם אני בילדותי הייתי אוכל גבעולים של עשבי החורף, למדנו את זה, אנחנו הילדים, מהבדואים שהיו באים באותה תקופה ליד בית הורי עם כבשים. בכל שנה בעונה הזו, הייתה נשמעת באחד הבקרים של שבת- צעקה, "הבדואים באו!" והמוני ילדי השכונה היו רצים אלהם בהתלהבות שאחרי שעה היתה מסתיימת בשעמום אל מול הכבשים הלועסות.

לגבעולי העכוב תכונות רפואיות שהוכחו במחקרים. עכשיו שקוטפים אותו בכמויות מסחריות הוחלט להגדירו כצמח מוגן. נדמה לי שזה קצת מוגזם וכופים פה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הופכים את קטיף הזעתר והעכוב לבלתי חוקי. כמה כבר אפשר לקטוף? איך אמרה פטימה לפרות מותר ולנו אסור, זה גודל באדמה מן אלוהים.
ואז הראו בחור ישראלי שמגדל את העכוב בגידול מסחרי ועושה עליו רווח יפה.
איך זה שאנחנו, העם הזה, שלוקח והופך כל דבר למסחרי. במקום לאהוב את הירוק של הטבע אנחנו אוהבים ירוק אחר.. אולי בגלל זה אומות העולם לא ממש אוהבות אותנו...
נכון גם הערבים קוטפים בכמויות ומוכרים למי שאין ביכולתו לבוא ולקטוף חינם. אבל לאפשר גידול מסחרי על הרקע של איסור הקטיף - לא מוציא אותנו טוב.
אולי כדאי יותר לזכור שמה שגדל על האדמה הוא של כולם. ושעל האדמה הזו ישרדו רק מי שיכבדו את את הטבע, ואת בני האדם שחיים עליה.

אחדות, שלום, ורצון לעשות טוב נקראים דחוף אל המציאות העכשווית. אמן.

שיר לשישי אחה"צ-פורים: משלוח מנות

שׁוֹלֵח לְךָ מִשְׁלוֹח מָנוֹת
לְךְ אַרְצִי, זָבַת חָלָב ובעיוֹת
לְמִי שֶׁטּוֹב לוֹ בָּהּ
וְגַם לָאֵלֶּה שפַּחוֹת

מִלֵּאתִי סַלְסְלֶה גְדוֹלָה עֲשׂוּיָה מִכָּל הַמִּלְחָמוֹת
שַׂמְתִּי בָּהּ שָׁלוֹם וְהַרְבֵּה תִּקְווֹת
אָרזתי מָנָה שֶׁל שִׂמְחָה בצלוֹפן
וְגַם פִּיזַרתִי חֲלוֹמוֹת מֵעַל לשוּלחַן

אֶת הַהִגָּיוֹן עַטפתִי בְּאוֹר
שיגלה לָנוּ כָּל מִסְתּוֹר
שהָאמֶת הנחבאת תוּכַל כְּבָר לָצֵאת
לֹא אֱמֶת שֶׁלִּי, לֹא אֱמֶת שֶׁלְּךָ
רַק אֱמֶת אַחַת, פּשוּטה, שֶׁל הַלֵּב..

פִּיזרתי זרעִים שֶׁל חֶמְלָה והִתחשבוּת
בָּעִיר בַּכְּפָר וּבְכָל הִתיישבוּת
קִישטתי בסוּכּריות שֶׁל רָצוֹן לַעֲשׂוֹת,
רָצוֹן אמִיתִי, חָדָשׁ וְרַעְנַן
בְּלִי עֲטִיפָה שֶׁל "יִהְיֶה בְּסֵדֶר" הַיָּשָׁן

הוֹסַפְתִּי מָנָה שֶׁל כְּבוֹד בִּנְדִיבוּת,
כָּזֶה שנותנִים בְּקַלּוּת
יכוֹלת הַקְשָׁבָה
(מהפירמה הֲכִי טוֹבָה)
וסוּכּריה עַל מַקֵּל עִם פירגון ותְמִיכה

לֹא כָּל יוֹם פוּרִים אוֹמְרִים הַיְלָדִים
הוֹי אַרְצִי מוֹלַדְתִּי
הִנֵּה אֶת כְּבָר בַּת 70
אִיתךְ כָּל הַשָּׁנָה- חוגגים וּמוֹעֲדִים..

וָרֵק חַג אֶחָד קָטָן הֲכִי שָׂמֵח
שֵׁישׁ בּוֹ נְתִינָה וְלֵב פּוֹרֵח
מִשְׁלוֹח מָנוֹת זֶה לְךָ אֲנִי שׁוֹלֵח
הלוואי עָלֵינוּ כָּל הַשָּׁנָה
מִמֶּנִּי אֶליִיךְ בְּאַהֲבָה.

                                                        חג פורים שמח 

סיפור לאחר הצהרים של שישי: על מראית עין וירח

 בכל יום שישי ב 3 אחה"צ אני מאזין לתוכניתו של שמעון פרנס - העונג השישי. שם את הסלולרי שיטען וינוח מכל השבוע העמוס שעבר עליו, מתיישב בסלון ומקשיב לסיפורים ולמוסיקה. היום פתח פרנס את תוכניתו בענייני השבוע "הגדולים" ההסכם עם איראן, יוון, נתניהו.. ופתגמים של מנהיגי עולם (כמו צ'רציל או דה גול) שבעצם אומרים לנו כך: הכל בעולמם של אלו "המדינאים" הוא בעצם מראית עין, וכמו שאומר הפתגם "פוליטיקאי שרדן הוא כמו מי שממשיך להאכיל את התנין ומקווה שזה יאכל אותו אחרון"..

כל אלו הזכירו לי סיפור מסיפורי חלם, כזה שמספרים לילדים אבל לא רק.. וזה הולך ככה:
אנשי חלם בחרו להם מועצת חכמים חדשה, כזו שתדאג לעצי הסקה בחורף ותנהל את ענייני העיר. ישבו החכמים הנבחרים וחשבו מה יעשו כדי להראות לאנשי העיר שאכן הם דואגים לרווחתם. החליטו ללכת בגדול, די להם בירח שלהם, שפעם מלא ומאיר ופעם חלש הוא ונעלם. הם רוצים ירח שדולק כל הזמן. כך יוכלו אנשי חלם להלך בעירם בלילות ללא חשש ופגע ממהמורות הדרך.
וכך כאשר שוב נעלם להם הירח, יצאו נבחרי העיר חלם כבר למחרת ראש חודש, למסע חיפושים אחר ירח חדש ומשובח. כעבור שבועיים ימים הגיעו לעיר הגדולה, שהירח בה עגול גדול ומאיר לתפארה. שאלו וחקרו היכן יוכלו לרכוש ירח כזה. עד שהגיעו לסוחר גדול ומכובד שאמר להם: "רבותי מכובדי חלם, מזל גדול שהגעתם אלי עכשיו. בדיוק נשאר לי ירח נהדר אחד והוא מלא ומאיר חזק. הובילם הסוחר לחצרו, שם עמדה חבית גדולה מלאה במים ופניה הפתוחים אל השמיים. בתוך החבית נח לו ירח נהדר. התלהבו חכמי חלם ממראה הלבנה ושאלו למחירה, הסוחר חשב ונקב בסכום הגבוה שעלה בדעתו בשעה רצון שכזו.. התייעצו בינם לבינם, נבחרי העיר, כה וכה התווכחו עם הסוחר ובסופו של דבר הגיעו עימו לעמק השווה. הם ישלמו את כל סכום הכסף שבידם ועוד קצת ובלבד שהסוחר יעמיד לרשותם עגלה לשאת את החבית עם הירח המפואר. נתרצה הסוחר וקיבל עליו את הדין, עטף את פתח החבית באריג עבה, חיזקו עם קישורים מסביב שמא יינזק הירח בנסיעה חזרה, ואף סייע בעדם להעמיס העגלה בחבית היקרה כמוסכם. עוד השביעם הסוחר למהר ולשוב אלא בעוד חודש ימים ולהחזיר את עגלתו, ואם תהיה איזו בעיה עם הירח יוכל לתת להם אחד אחר בחצי מהסכום..
יצאו חכמי חלם טובים ושמחי לב לדרכם חזרה לעיירה, והדרך קשה והעגלה כבדה אך בליבם שמחה. זה דוחף ואילו מושכים וכך או כך מתחלפים הם, והנה מקץ שבועיים ימים הגיעו לעת ערב אל הרחוב הראשי בעיירה. וכבר נאספו חלמאים רבים לחזות בירח המופלא שיאיר מעתה את עירם החשוכה. כשפתחו את קישורי החבית וחשפו את פתחה, מה רבה אכזבתם - לא ירח ולא כוכבים היו בה אלא סתם מים עומדים..
פתחו ואמרו נבחרי חלם אל הקהל שסביבם כי אין ספק שאשמתו של הסוחר היא, שמכר להם ירח מקולקל.. ולפיכך עליהם לשבת ולטכס עצה כיצד ינהגו בעגלה ובבעליה, האם ישובו מיד או ימתינו כעצת הסוחר - כל ערב נתכנסו והתווכחו זה אומר כך וחברו אחרת, ולא הגיעו לכלל החלטה עד שעברו שבועיים וירח גדול עלה בשמיים. יצאו אנשי חלם לרחובות בריקודים ושמחות, הנה כי כן צדק הסוחר אין מה למהר... הנה ירח חדש ומלא מאיר את עירם וגם אם ירח זה יעלם, הרי יש להם עגלה להביא ירח אחר..

שבת שלום