דברים שנראים מטופשים - סיפור ממקור לא ידוע
לאחר תקלות חוזרות ונישנות במערכת הצנרת בביתי, שכרתי את שירותיו של שרברב לטפל יסודית בכל ענייני הצנרת. כשסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, הוא יצא אל הטנדר שלו, רק כדי לגלות שאחד מגלגליו מפונצ'ר.לא נעים, חשבתי לי, אחרי יום עמוס כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ'ר. הצעתי לו עזרה, אבל הוא עשה את זה די בזריזות לבדו. כשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג. ניסה להתניע, היו כמה כיחכוחי מנוע ו... כלום. המנוע שבק חיים.
הרגשתי ממש לא נעים בשבילו. הצעתי לו טרמפ הביתה כי כבר נפלה חשיכה. הוא הסכים, אמר שיזמין גרר למחר. כשהיינו בדרך הוא עוד הספיק לקבל טלפון מלקוח שהיה צריך להעביר לו תשלום והבנתי מהשיחה שהלקוח כנראה ידחה את התשלום. 'זה עושה לי קצת בלגן בבנק.' הוא אמר לי.כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי להיכנס ולשתות משהו לפני שאסע חזרה.
בעודנו פוסעים לעבר דלת הכניסה של הבית, הוא עצר לרגע ליד שיח קטן בְּצד השביל ועשה תנועה כאילו הוא מניח משהו על ענפי השיח. הצצתי לשיח כשחלפתי על פניו ולא הבחנתי במאומה. אז אולי הוא נטל משם משהו, חשבתי, אולי זה מקום מוסכם להשארת המפתח.כשנכנסו הבייתה אורו פניו של האיש. הוא חיבק את שני ילדיו, הניף אותם באוויר בעליצות, והחליף חיבוק ונשיקה עם זוגתו. כל אותות היום המעייף והצרות עם ריכבו והבנק לא הורגשו עליו. לא יכולתי שלא לקנא באופן המהיר שבו השיל את דאגותיו. 'לי, לצערי זה לא עובד כך. טרדות היום ממשיכות איתי גם הבייתה', חשבתי לעצמי.שתיתי משהו חם אצלם, היכרתי את המשפחה ויצאתי בדרכי חזרה. הוא ליווה אותי לרכבי. כשעברנו ליד השיח, לא התאפקתי ושאלתי: 'תגיד, מה זה היה הקטע הזה עם השיח בכניסה לבית?"הוא חייך אלי במבוכה: "עזוב, זה מנהג שירשתי מאבי, שממנו ירשתי גם את המקצוע. זה ישמע לך מטופש."
"סַפֵּר..." אמרתי לו מסוקרן.
"אבי, תמיד כשהיה חוזר מיום העבודה," הוא ענה "היה נוהג להניח את כל דאגות היום וצרותיו על העץ בכניסה לבית, באופן מטאפורי כמובן. 'אין טעם שהדאגות הללו יעיקו על המשפחה וילוו אותי בשעות השקט שלי,' הוא היה אומר. ומאז שהפכתי גם אני לאיש משפחה וגם אחרים תלויים במצב רוחי, גם אני נוהג כך. אני יודע זה נשמע מטופש. אבל יש משהו באקט הטכני הזה, של ההנחה על העץ או השיח, שעזר לאבי ועוזר במידה רבה גם לי.""וזה באמת עוזר?" שאלתי, כמי שאמונות טפלות ממנו והלאה."אני חושב שבמידה רבה זה עוזר." הוא ענה. "אבל מה שיותר מעניין הוא, שלמחרת בבקר, כשאני יוצא מהבית, אני עובר ליד השיח ועושה תנועה של נטילה חזרה של הצרות שהשארתי שם אמש, כדי לטפל בהם במהלך היום. וראה זה פלא... תמיד הצרות שאני נוטל חזרה, או שמשקלן פחת מכובדן שזכרתי מאמש, או שחלקן... פשוט נעלם..."
אז עכשו סיפור עלי, אמיתי.
בכל בוקר כשאני יוצא מהבית לעבודה או לרכיבה עם האופניים, אני נוהג לעמוד רגע בפתח הדלת לקחת כמה שניות ולנשק את המזוזה. באחד הבקרים קלטה אותי השכנה דלת מולנו ואמרה לי: "בוקר טוב,לא ידעתי שאתה ממנשקי המזוזות..!"
אז גיליתי לאזנה שאת כל המחשבות והדאגות שהיו לי ערב קודם: ההחלטה איפה רוכבים הפעם, הכנת המסלול, בדיקת תחזית מזג אוויר, או שהיה זה עניין מטריד כלשהו בעבודה, אני מניח בצאתי מהבית על המזוזה-מניח את כל אלו למי שאחראי למזל ומאחל לעצמי הצלחה.
כשאני חוזר הבייתה בסוף יום הרכיבה או העבודה, אני שוב משתמש בתנועה שכל יהודי מכיר ומושיט ידי למזוזה.
א. אני אומר תודה למי שאחראי על המזל על כל היום שעבר - לרוב בכיף גדול.
ב. אני לוקח את כל הדאגות והמחשבות חזרה אלי ורואה שעל רובן דאגתי לשוא וגם לומד מה היה אפשר לעשות אחרת כדי להשתפר בפעם הבאה.
כך אני נוהג כבר שנים ובדרך כלל זה מצליח לי.
מזל- מקום זמן , לתכנן ולעשות
