תִּקְווֹת עִם נִיקּוּד:
עַל כָּל צֵירה שֶׁלֹּא יָבוֹא,
שֶׁיָּבוֹא שווא נָע וְיָנוּחַ אֶצְלִי עַל כַּף הַיָּד.
וְהַסֶגוֹל, לֹא אִיכפַּת לִי אִם יִהְיֶה כָּחוֹל,
רַק שֶׁלֹּא יִטְמוֹן רֹאשׁוֹ בַּחוֹל..
וּמִצִּידִּי הַחוֹלַם יָכוֹל לִהְיוֹת חָסֵר אוֹ מָלֵא, בְּלִי נָשׂוּא אוֹ נוֹשֵׂא,
אֲבָל מָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה..
וְאִם הַקַּמָץ יְקַמֵּץ, יָבוֹא שוּרוּק וְיַרְאֶה לוֹ מָה חָטַף הַפַּתַח..
הָעִיקָּר שֶׁיִּהְיֶה כָּאן כְּבָר קוּבּוּץ,
וְאִיתּוֹ יָבוֹא שָׁלוֹם, בִּפְנִים וּבַחוּץ.
וְהַפּסִיק יַגִּיד לַנְּקֻוּדָּה
כַּמָּה הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ.
וְנֵדַע שֶׁחָיִינוּ לֹא הָיוּ לָרִיק,
בִּזכוּת מִי שֶׁחוֹלֵם אֲפִלּוּ בַּחִירִיק..
