בצהרי יום הגעתי לבניין בנק הדם השוכן במרכז רפואי גדול וחשוב.
ההיתי שם כבר בעבר במסגרת עבודתי . המקום על מעבדותיו, חדרי המכונות שלו (לא תאמינו מה עושים שם), והאנשים עם החלוקים הלבנים - מוכרים לי. תיכף גם אותי ילבישו במין חלוק חד פעמי כזה מנייר, עם כובע של מקלחת לשיער ונעלי בד לבנות.
יש אנשים שבאים לתרום דם. ויש גם, מי שניזקק לכל מיני שרותים שמציע המקום.
אלא שהפעם בכניסה המשופצת, במקום השומר הזעפן, קיבלה את פני במאור פנים פקידת הקבלה.
אשה לא צעירה שישבה מאחורי הדלפק החדש שהכיל כמה מכשירי טלפון, מחשב, פקס ועוד כאלה.
בעודי ממתין למלווה שלי, שיבוא ויכנס איתי אל חדר התקשורת, אני שם לב שפקידת הקבלה, בין כל הטלפונים שהיא עונה וכל הדברים שהיא עושה, הרי שהיא גם מברכת לשלום את כל מי שנכנס, שואלת בנעימות למטרת ביקורו ומכוונת אותו לייעדו. והנה מגיע מהמסדרון אל הלובי, קשיש שעון על מקל, מלווה באיש צעיר.
"מה שלום אדוני"? שואלת הפקידה את הקשיש וכך מתחילה לה שיחת נימוסים של מכרים וותיקים.
הצעיר מסביר לה שהקשיש עדין נזקק לשרותיו. "כמו למשל שריכת הנעליים" הוא מספר לה.
"רוצה לראות פטנט לשריכת נעל ביד אחת" ? היא שואלת, ובלי לחכות לתשובה מרימה רגל אל קצה הדלפק. רק אז אני קולט שבעצם יש לה יד אחת בלבד. כלומר יד בריאה אחת. תוך שניות היא מתירה את השרוך מהנעל שלה, נעל גבוהה בסגנון צבאי (נשית אמנם) עם המון חורים.
"אתה רואה" היא אומרת לו. "שמים כפתור בקצה השרוך ואז אפשר להשחיל בקלות, כשסימת פשוט לפף את היתרה על הכפתור וגמרנו". ככה אני משיגה גם את מי שקושרים עם שתי ידיים" היא צוחקת.
האיש מודה לה בחום, הצעיר מחייך ואז היא מוציאה ממגרת השולחן מזלג. "רואה", היא אומרת לו, "זה גם סכין. ככה אין לי בעיה לאכול." ואני שם לב שצידו האחד של המזלג מושחז ומעוצב כסכין . הצעיר מתעניין איפה קונים כזה מזלג והיא טורחת ומסבירה עד שהם נפרדים לשלום.
כשהלכו, היא אומרת לי ככה, תקשיבו טוב: "אמא שלי, בכל פעם שההיתי אומרת לה " אני לא יכולה" , היתה שמה את ידה האחת מאחורי גבה ומנסה לעשות את מה שההיתי אני צריכה לעשות. ואמא תמיד הצליחה, ותמיד הייתה אומרת לי: "אם אני הצלחתי גם את יכולה". ככה אני עושה הכל לבד-כל החיים."
התרגשתי.
ואז היא מקרבת את פניה אלי, עינה נוצצות בגאווה והיא אומרת לי בשקט : "תמיד , אבל תמיד, החלום שלי היה שיהיו לי נעלים גבוהות כאלה עם שרוכים."
מה אומר לכם, אני ככה עלתה לי לחלוחיות לעיניים. חשבתי לעצמי, וואלה, יש אנשים שחולמים להיות רופא, חולמים לנסוע למקומות מדהימים, חולמים לפתוח מסעדה, לקנות אופנוע,כאלה חלומות שכולנו מכירים..
והיא, היא החלום שלה - נעליים עם שרוכים.
ברוך השם יש לה כאלה נעליים והיא גם יכולה לשרוך אותם בקלות..
בריאות לכולנו
ההיתי שם כבר בעבר במסגרת עבודתי . המקום על מעבדותיו, חדרי המכונות שלו (לא תאמינו מה עושים שם), והאנשים עם החלוקים הלבנים - מוכרים לי. תיכף גם אותי ילבישו במין חלוק חד פעמי כזה מנייר, עם כובע של מקלחת לשיער ונעלי בד לבנות.
יש אנשים שבאים לתרום דם. ויש גם, מי שניזקק לכל מיני שרותים שמציע המקום.
אלא שהפעם בכניסה המשופצת, במקום השומר הזעפן, קיבלה את פני במאור פנים פקידת הקבלה.
אשה לא צעירה שישבה מאחורי הדלפק החדש שהכיל כמה מכשירי טלפון, מחשב, פקס ועוד כאלה.
בעודי ממתין למלווה שלי, שיבוא ויכנס איתי אל חדר התקשורת, אני שם לב שפקידת הקבלה, בין כל הטלפונים שהיא עונה וכל הדברים שהיא עושה, הרי שהיא גם מברכת לשלום את כל מי שנכנס, שואלת בנעימות למטרת ביקורו ומכוונת אותו לייעדו. והנה מגיע מהמסדרון אל הלובי, קשיש שעון על מקל, מלווה באיש צעיר.
"מה שלום אדוני"? שואלת הפקידה את הקשיש וכך מתחילה לה שיחת נימוסים של מכרים וותיקים.
הצעיר מסביר לה שהקשיש עדין נזקק לשרותיו. "כמו למשל שריכת הנעליים" הוא מספר לה.
"רוצה לראות פטנט לשריכת נעל ביד אחת" ? היא שואלת, ובלי לחכות לתשובה מרימה רגל אל קצה הדלפק. רק אז אני קולט שבעצם יש לה יד אחת בלבד. כלומר יד בריאה אחת. תוך שניות היא מתירה את השרוך מהנעל שלה, נעל גבוהה בסגנון צבאי (נשית אמנם) עם המון חורים.
"אתה רואה" היא אומרת לו. "שמים כפתור בקצה השרוך ואז אפשר להשחיל בקלות, כשסימת פשוט לפף את היתרה על הכפתור וגמרנו". ככה אני משיגה גם את מי שקושרים עם שתי ידיים" היא צוחקת.
האיש מודה לה בחום, הצעיר מחייך ואז היא מוציאה ממגרת השולחן מזלג. "רואה", היא אומרת לו, "זה גם סכין. ככה אין לי בעיה לאכול." ואני שם לב שצידו האחד של המזלג מושחז ומעוצב כסכין . הצעיר מתעניין איפה קונים כזה מזלג והיא טורחת ומסבירה עד שהם נפרדים לשלום.
כשהלכו, היא אומרת לי ככה, תקשיבו טוב: "אמא שלי, בכל פעם שההיתי אומרת לה " אני לא יכולה" , היתה שמה את ידה האחת מאחורי גבה ומנסה לעשות את מה שההיתי אני צריכה לעשות. ואמא תמיד הצליחה, ותמיד הייתה אומרת לי: "אם אני הצלחתי גם את יכולה". ככה אני עושה הכל לבד-כל החיים."
התרגשתי.
ואז היא מקרבת את פניה אלי, עינה נוצצות בגאווה והיא אומרת לי בשקט : "תמיד , אבל תמיד, החלום שלי היה שיהיו לי נעלים גבוהות כאלה עם שרוכים."
מה אומר לכם, אני ככה עלתה לי לחלוחיות לעיניים. חשבתי לעצמי, וואלה, יש אנשים שחולמים להיות רופא, חולמים לנסוע למקומות מדהימים, חולמים לפתוח מסעדה, לקנות אופנוע,כאלה חלומות שכולנו מכירים..
והיא, היא החלום שלה - נעליים עם שרוכים.
ברוך השם יש לה כאלה נעליים והיא גם יכולה לשרוך אותם בקלות..
בריאות לכולנו
