שתי דקות - צפירה. שתי דקות והכל נעצר.
שתי דקות שצפירה מדמימה כל צליל אחר ואת הלב.
שתי דקות והכאב של כל השנה עולה, כאבם של אלו שלהם לא יגמר לעולם, לא יגמר הכאב,
לא יגמר הגעגוע..
אחרי הצפירה יש שירים וסיפורים.
שירים וסיפורים על חיים שאבדו.
אחרי הצפירה אפשר לחשוב על החיים האלה שבמותם לנו ציוו ..
אפשר לחשוב על הטעם, על המשמעות של החיים.
שלך, של אחרים.
החיים של כולנו. כל האנשים שנושמים ביחד
את אותו אוויר שהצפירה מפלחת.
לחשוב על מה שקורה בתוכנו. מה הלב משמיע.
מה הוא באמת רוצה? האם אנו שמחים בחיינו? במי שאנחנו?
האם טוב לנו עם הסובבים אותנו? האם טוב להם במחיצתינו?
כמה אחריות באמת לקחנו?
כמה עבודה על מידותינו עשינו? וכמה נשאר עוד לתקן.
מה מניע אותנו ומה מנהל? פחד או אהבה, אפתיות או תקווה?
אחרי הכל, אלו הם חיינו ויש לנו שתי דקות, או יותר..
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה