כבר כמה וכמה שנים שלא פרקתי את האופניים ולא ארזתי אותם לחופשה בחו"ל. כמעט בכל מדינה באירופה ניתן היום לשכור אופניים ברמה גבוהה, אבל כשהחבר'ה החליטו שהשנה נוסעים דווקא לסרביה, הבנתי שאין ברירה.
הפרוק והאריזה ממש לא סיפור, אבל נידרשת לוגיסטיקה קטנה להסחב עם הארגז לשדה התעופה וחזרה, בקיצור מצאתי את עצמי שוב בנתב"ג בתור שאני הכי אוהב לעמוד בו, בקומת היוצאים כמובן.
גם הפעם,כמו לפני שנים, הייתה נוסעת שתהתה מהם הארגזים הגדולים שהיא רואה על העגלות שלנו בתור לצ'ק אין. בפעם הקודמת הייתה זו חובבת מוסיקה קלסית שהייתה בטוחה שאנחנו נגני תזמורת, ולשאלתה: "איפה תנגנו?" השבתי "שכנראה בהרים.."
ביציאה מהשדה בבלגרד קיבלו את פנינו נמק'ה וולאדיק (שמות חיבה שקצת עיברתנו) הצוות המקומי. כבר ברגע הראשון היה קליק של רוכבים ביננו. וולאדיק רוכב תותח ואחלה בחור, אם אנגלית טובה והרבה ידע. ונמק'ה מנהל הטיול תקתקן לוגיסטי וספורטאי רציני שברזומה שלו כמה מרתונים וטיפוס הרים מקצועי..
די מהר מצאנו את עצמנו מרכיבים את האופנים בבלגרד על גדות הנהר במפגש של הדנובה עם נהר הסאווה,
כשהיתושים בשעת ערבים נוגסים בנו בכל פה.
ארוחת הערב והבירות השיבו את נפשנו והבהירו לנו כמה האוכל פה הולך להיות טעים ומפוצץ
סרביה היא ארץ עם המון טבע, מים, יערות ובדרומה הרים אין סופיים, הלא הם האלפים הדינריים.
אחרי פירוק יגוסלביה בשנות ה-90 והיסטוריה של מלחמות וקרבות דמים בין הנוצרים למוסלמים על רקע דתי ושליטה במשאבים
הבינו כולם שדי לשטויות. ולמרות המורכבות שרק מלחמות יודעות ליצר, שמו להם גבול בין סרביה לבוסניה וב- 2006 חזרו לחיים נורמלים. הלוואי גם עלינו.
לםיכך רק בשנים האחרונות החלה להתפתח תיירות בסרביה.
עם בוקר פצחנו בנסיעה דרומה להרים ולקראת צהרים יצאנו לרכיבה.
הקונספט הכללי היה כזה: בהתחלה מטפסים מתון וארוך, אחרכך ירידות לאיזה כפר קטן ויפיפה, אוכלים צהרים כשמיסביב תרנגולות חופשיות, כמה עיזים ועוד כמה ילדים סקרנים.
מגשים של קבבים, ירקות בלאדי וגבינות עיזים הם בדרך כלל התפריט כאן.
איזה כוסית ראקיה או בירה טובה ואנחנו מסודרים. מהזה מסודרים.. בדיוק עכשו מתחילה עליה אימתנית ועם עוד שני קילו של בשר בירה ופיתות בבטן אין ספק שההרים גבוהים יותר.. הפיצוי מגיע בסיום בירידות מגניבות שגורמות לנו לשאגות שימחה.
לאחר 3 ימי רכיבה בין שדות פרחים נהרות תצפיות משגעות וארוחות מפוצצות, לקחנו פסק זמן ויצאנו ליום שכלל שייט באגם אובץ הענקי וביקור במערת נטיפים שאורכה כשישה קמ בתוך הר.מדהים.
הברבה צחוקים שם בחושך בין הזקיפים והנטיפים..
חזרנו בהפלגה קצרה והליכה בשדות הפורחים אל המיניבוס שהחזיר אותנו למלון המאד מיוחד שבו התאכסנו. זהו למעשה כפר של בתי עץ שכל בית שונה משכנו ושהוקם לצורך צילומי סרטיו של אמיר קוסטריצה הבמאי הסרבי האגדי. לא נפליג בתאור ובשיבחי המקום כדי לא לקלקל את ההפתעה למי שיגיע לשם.
חזרנו לבלגרד והספקנו לרכיבה עירונית ואחרונה לאורך הנהר וחזרה בסינגלים של היער הסמוך. פרקנו את האופניים, באותו מקום הפעם היתושים כבר פחדו מאיתנו. הסרבים מאמינים שמי שעומד בנקודת התצפית על שני הנהרות ומביע משאלה – משאלתו תתגשם..
בערב יצאנו למסעדה מפוארת שכללה נגנים שלא הפסיקו להנעים בשירי עם בשפתם של הסרבים רועי הצאן.
ואז יצאנו לקרוע את העיר..
למחרת היום קינחנו את השבוע בסיור מודרך באתריה ההיסטורים של בלגרד ובגלידה מקומית לפני הטיסה חזרה.
סרביה היא ארץ מדהימה ביופיפה עם מסלולי רכיבה מגניבים ומאתגרים .תושבי הכפרים שחיים כמו פעם, הם אנשים פשוטים וחמים ומכניסי אורחים, ואני מקווה שתיירות המתפתחת שם תביא רווחה לכללית, בלי לקלקל את האותנתיות.
חייב להגיד עוד משהו אחד לפני סיום. אחלה קפה יש להם שם בסרביה..
אה, וגם תודה גדולה לדן דורון המדריך האחד והמיוחד מחברת אקו אדוונצ'ר שידע בתבונה רבה להוביל אותנו בשבילים ובינהם.
הפרוק והאריזה ממש לא סיפור, אבל נידרשת לוגיסטיקה קטנה להסחב עם הארגז לשדה התעופה וחזרה, בקיצור מצאתי את עצמי שוב בנתב"ג בתור שאני הכי אוהב לעמוד בו, בקומת היוצאים כמובן.
גם הפעם,כמו לפני שנים, הייתה נוסעת שתהתה מהם הארגזים הגדולים שהיא רואה על העגלות שלנו בתור לצ'ק אין. בפעם הקודמת הייתה זו חובבת מוסיקה קלסית שהייתה בטוחה שאנחנו נגני תזמורת, ולשאלתה: "איפה תנגנו?" השבתי "שכנראה בהרים.."ביציאה מהשדה בבלגרד קיבלו את פנינו נמק'ה וולאדיק (שמות חיבה שקצת עיברתנו) הצוות המקומי. כבר ברגע הראשון היה קליק של רוכבים ביננו. וולאדיק רוכב תותח ואחלה בחור, אם אנגלית טובה והרבה ידע. ונמק'ה מנהל הטיול תקתקן לוגיסטי וספורטאי רציני שברזומה שלו כמה מרתונים וטיפוס הרים מקצועי..
די מהר מצאנו את עצמנו מרכיבים את האופנים בבלגרד על גדות הנהר במפגש של הדנובה עם נהר הסאווה,
כשהיתושים בשעת ערבים נוגסים בנו בכל פה.
ארוחת הערב והבירות השיבו את נפשנו והבהירו לנו כמה האוכל פה הולך להיות טעים ומפוצץ
סרביה היא ארץ עם המון טבע, מים, יערות ובדרומה הרים אין סופיים, הלא הם האלפים הדינריים.
אחרי פירוק יגוסלביה בשנות ה-90 והיסטוריה של מלחמות וקרבות דמים בין הנוצרים למוסלמים על רקע דתי ושליטה במשאבים
הבינו כולם שדי לשטויות. ולמרות המורכבות שרק מלחמות יודעות ליצר, שמו להם גבול בין סרביה לבוסניה וב- 2006 חזרו לחיים נורמלים. הלוואי גם עלינו.
לםיכך רק בשנים האחרונות החלה להתפתח תיירות בסרביה.
עם בוקר פצחנו בנסיעה דרומה להרים ולקראת צהרים יצאנו לרכיבה.
הקונספט הכללי היה כזה: בהתחלה מטפסים מתון וארוך, אחרכך ירידות לאיזה כפר קטן ויפיפה, אוכלים צהרים כשמיסביב תרנגולות חופשיות, כמה עיזים ועוד כמה ילדים סקרנים.
מגשים של קבבים, ירקות בלאדי וגבינות עיזים הם בדרך כלל התפריט כאן.
איזה כוסית ראקיה או בירה טובה ואנחנו מסודרים. מהזה מסודרים.. בדיוק עכשו מתחילה עליה אימתנית ועם עוד שני קילו של בשר בירה ופיתות בבטן אין ספק שההרים גבוהים יותר.. הפיצוי מגיע בסיום בירידות מגניבות שגורמות לנו לשאגות שימחה.
לאחר 3 ימי רכיבה בין שדות פרחים נהרות תצפיות משגעות וארוחות מפוצצות, לקחנו פסק זמן ויצאנו ליום שכלל שייט באגם אובץ הענקי וביקור במערת נטיפים שאורכה כשישה קמ בתוך הר.מדהים.
הברבה צחוקים שם בחושך בין הזקיפים והנטיפים..
חזרנו לבלגרד והספקנו לרכיבה עירונית ואחרונה לאורך הנהר וחזרה בסינגלים של היער הסמוך. פרקנו את האופניים, באותו מקום הפעם היתושים כבר פחדו מאיתנו. הסרבים מאמינים שמי שעומד בנקודת התצפית על שני הנהרות ומביע משאלה – משאלתו תתגשם..
בערב יצאנו למסעדה מפוארת שכללה נגנים שלא הפסיקו להנעים בשירי עם בשפתם של הסרבים רועי הצאן.
ואז יצאנו לקרוע את העיר..
למחרת היום קינחנו את השבוע בסיור מודרך באתריה ההיסטורים של בלגרד ובגלידה מקומית לפני הטיסה חזרה.
סרביה היא ארץ מדהימה ביופיפה עם מסלולי רכיבה מגניבים ומאתגרים .תושבי הכפרים שחיים כמו פעם, הם אנשים פשוטים וחמים ומכניסי אורחים, ואני מקווה שתיירות המתפתחת שם תביא רווחה לכללית, בלי לקלקל את האותנתיות.
חייב להגיד עוד משהו אחד לפני סיום. אחלה קפה יש להם שם בסרביה..אה, וגם תודה גדולה לדן דורון המדריך האחד והמיוחד מחברת אקו אדוונצ'ר שידע בתבונה רבה להוביל אותנו בשבילים ובינהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה