מתברר שאנחנו שבירים, אפילו די שבירים. במיוחד עם קליטים חדשים על האופניים. ככה הגענו לבית החולים עם שבר ספיראלי בשוק, שם יפה למשהו מאד כואב..
ירדנה עם השבר אני עם הקריזה..
לאט ומהר הקריזה ירדה והתחלתי להבין את המצב, את המסלול שיש לעבור עכשו ואיך לנווט בו בכל שלב.
למדנו על סידרי בית החולים בנושא ניתוח ומה כוחה של סבלנות (שהרי במילה המתנה יש גם מתנה רק שלא תמיד רואים אותה)..
מתברר שבבתי חולים במרכז הארץ חדרי הניתוח משורינים מראש לכל תאונות הדרכים והזוועות האחרות המסכנות חיים ומי שרק שבר את רגלו נמצא בקצה הסקלה של העדיפות, כלומר הניתוח שלו יתבצע רק אם ביום מסוים יהיו פחות מידי תאונות. כך יוצא שאתה בצום לפני ניתוח כל היום, עד שבערב מודיעים שכבר לא יהיה היום, ולמחרת חוזר חלילה, מין ניסוי כזה שבו בודקים איך צום משפיע על איחוי השבר..
למדנו שאיזה טוב זה שיש חברים שמנסים לעזור בכל דרך אפשרית
וזו ההזדמנות להודות על כך ברבים ובשל הצניעות לא נגיד שמות.
ראיתי את האחיות והרופאים ביום ובלילה כמה זה מקצוע לא פשוט שברב הזמן לא מקבל את התודה.. ושאין להם שום קשר למצב המבאס הנזכר לעיל, הרי הכל עינין של משאבים ומזל פה במזרח התיכון
כבר ביום השני החלטתי לקחת את הבאסה בסבבה.
הודעתי בעבודה שאני מעכשו כבר בחופש. בסוף יום ההמתנה
אני הולך לישון אצל אמא שלי בתא
חוסך את הפקקים לבית החולים בבוקר. ביננו, הספה החדשה שלה, הרבה יותר נוחה מהמיטה בבית. באמת.
מגיע בבוקר לבית חולים ועולה 6 קומות בריצה, משיג את המעליות וזה אחלה אימון במקום רכיבת אמצש שהפסדתי
מכין לירדנה א. בוקר בריאותית, יוגורט עם ריבה, כדי שיהיה לה קל לצום כל היום. מילא יותר מזה היא לא יכולה
אחכ כשאין בי יותר תועלת יורד למטה לפטאיו בחצר הירוקה, יש כאן דוכן מיצים טיבעים. איך שהבחור קולט אותי הוא מכין תפוזים גזר. יש אטינרט חופשי והצלחתי לעבוד ולעשות סידורים כמו ביטול הטיסות לחופשה הקרובה שתידחה הפעם בשנה
בצהרים הולך לאכול איזה חומוס באיזור וכמובן קפה.
מתפלל ומקווה שהיום יהיו הרבה פחות תאונות באיזור תא
אני עונה לחברים, כל עוד יש לי סוללה. שאותה אפשר לטעון במתקן המוצב בפאטיו. כנל לעיניני עבודה שלאט לאט מתמעטים.
איך הסתדרנו בימים שלא היה סמארטפון..קשה לדמיין.
אני בטוח שיהיה טוב, הרי זו הכוונה של היקום הזה, לא ככה?
אהה, אז עברנו את הניתוח הרופא יצא מבסוט כולו מחייך ואמר שהכל עבר בסדר
חשוב
עכשו מתחילה ההתמודדות, כאבים, תירגול ירידה מהמיטה. קיבלנו קביים ללא קליטים והליכון "קרבון" הכל פאר תוצרת "עזר מציון" חינם אין כסף אנשים נפלאים שעושים שרות סופר חשוב עםצ חיוך ונתינה
זהו שיקום ארוך לפננו הפעם אני בצד התומך
אז חברים הכי חשוב שלמדנו שכשאנחנו במצב הזב של התהבות משהו חדש יש התרגשות האוויר, דווקא אז בכי חשוב להזהא להפעיל את ההגיון ךהדליק נורית אזהרה ולחשוב מה בעצם אנחנו עושים במיוחד שהכי כין כי המעבר בכמב שניות למצב מושבת תלוי אחרים הוא חד ויחדמ עם ההתרסקות מתנפצות גם תוכניות שעשית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה