אופניים - סיפורים בגובה הכידון: אחדות

שבת אפרורית. בחוץ רוח קרה. גם אתמול לא רכבתי. די, אי אפשר ככה.. 

אז התלבשתי חם ויצאתי, בקטנה ליד הבית.
על גבעת התיתורה שלנו, מישהו יצר כבר לפני כחצי שנה את סמל האחדות - משטח פסיפס גדול ונאה. המשמעות קצת פחות ברורה, אבל בעיקרון הסמל מבטא את השאיפה לאחדות שלום ורצון לעשות טוב.
היום ממש פגשתי את מי שיזם את הקמת הסמל על הגבעה. לאה סמדג'ה שמה. עומדת במרכז הסמל מחייכת ומזמינה אותי לתפוס את הרגע.
אחרכך היא קצת מסבירה על הרעיונות שהיא מנסה לקדם, ושהיא מחכה לכמה נשים שהזמינה לכאן, כדי לשאת תפילה אל מול מה שקורה במציאות העכשוית, ומה שיקרה בקרוב מאד. מציאות מרה ומסוכנת. הקשבתי, הסתכלתי לה בעיניים. החזקתי כמה שניות בידיה וסגרנו שאני איתה.
ירדתי במורד הגבעה וניכנסתי לסינגל הנחמד שחוצה אותה לצד השני. ירוק ופורח אצלנו עכשו על התיתורה. והעשב הגבוה ממש סגר על הסינגל.
המשכתי אל הגבעות הדרומיות.
בדרכה חזרה ניתקלתי בזוג מבוגר. ערבים - על פי לבוש האשה, שחונים בצד הגבעה וקוטפים מיני עשב. שאלתי מה קוטפים? תריח, אמר לי הבחור והושיט צרור עשבים שהיה בידו. באמת ריח משגע. קיבלתי הסבר על זעתר ועל ת'מניה ועל שלל תכונותיהם הנפלאות.
-היא, אמר לי הבחור, סובלת מסרטן והיא חיה רק בזכות הזעתר. אוכלת אותו ככה בלי לייבש. וואלה הרופא בהדסה משתגע, אמר לי אם היא ממשיכה ככה להשתפר אני נפסיק לה התרופות.
נזכרתי בכתבה ששודרה אתמול ביומן חדשות ערוץ 012 -
מלחמתם של פקחי שמורות הטבע בערבים שקוטפים את העכוב. עכוב בערבית, עכובית הגלגל בעברית. צמח בר קוצני שאוכלים את הגבעול שלו. גם אני בילדותי הייתי אוכל גבעולים של עשבי החורף, למדנו את זה, אנחנו הילדים, מהבדואים שהיו באים באותה תקופה ליד בית הורי עם כבשים. בכל שנה בעונה הזו, הייתה נשמעת באחד הבקרים של שבת- צעקה, "הבדואים באו!" והמוני ילדי השכונה היו רצים אלהם בהתלהבות שאחרי שעה היתה מסתיימת בשעמום אל מול הכבשים הלועסות.

לגבעולי העכוב תכונות רפואיות שהוכחו במחקרים. עכשיו שקוטפים אותו בכמויות מסחריות הוחלט להגדירו כצמח מוגן. נדמה לי שזה קצת מוגזם וכופים פה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הופכים את קטיף הזעתר והעכוב לבלתי חוקי. כמה כבר אפשר לקטוף? איך אמרה פטימה לפרות מותר ולנו אסור, זה גודל באדמה מן אלוהים.
ואז הראו בחור ישראלי שמגדל את העכוב בגידול מסחרי ועושה עליו רווח יפה.
איך זה שאנחנו, העם הזה, שלוקח והופך כל דבר למסחרי. במקום לאהוב את הירוק של הטבע אנחנו אוהבים ירוק אחר.. אולי בגלל זה אומות העולם לא ממש אוהבות אותנו...
נכון גם הערבים קוטפים בכמויות ומוכרים למי שאין ביכולתו לבוא ולקטוף חינם. אבל לאפשר גידול מסחרי על הרקע של איסור הקטיף - לא מוציא אותנו טוב.
אולי כדאי יותר לזכור שמה שגדל על האדמה הוא של כולם. ושעל האדמה הזו ישרדו רק מי שיכבדו את את הטבע, ואת בני האדם שחיים עליה.

אחדות, שלום, ורצון לעשות טוב נקראים דחוף אל המציאות העכשווית. אמן.