שלום לך ליהי,
כמעט בכל שבוע אני קורא את המדור שלך ובדרך כלל נהנה מהתובנות ומהדרך בה את כותבת. גם הפעם נהנתי לקרוא
את שכתבת בנושא העצמת נשים. אכן יש דברים בגו, ויכול אני להבין את הנשים המועוצמות וגם את אלו שעצם הביטוי
העצמת נשים גורם להם לפרצוף חמוץ או לחיוך מאולץ- אלה הנשים ה"חזקות" שלרובן יש פרצוף כזה רב ימות השנה.
נשים כמו של אשתו של איצקו מרמזור, אותן אני מתעב-אבל זה נושא לכתבה ניפרדת, שאולי כדאי לך לחשוב .
מכאן אנסה לקחת את הדיון אלינו הגברים, שהרי אני גבר..
אז ככה:
יום הגבר- אין
בוקר גברים - מפגש על קפה ועוגה -אין
מעגל גברים, שיתוף והחלפת חוויות - אין..
מלך המדבר-אין
מתי לאחרונה ראית שני גברים במסדרון במהלך יום עבודה, כשאחד מהם מייבב בבכי על כתפו של חברו כי קשה בעבודה והבוס מלחיץ - אין דבר כזה, אחותי
מה שכן, גם לנו יש את העבודה שלה ואת העבודה שלנו. את הילדים שלנו. את ההורים שלנו וגם את אמא שלה.
אבל אנחנו צריכים לשמור על פאסון, להיות גברים. להתמודד. ואוי ואבוי אם נשכח להביא משהו מהסופר.
ותמיד אנחנו צרכים לדעת הכל, כן גם מה את רוצה, בלי שאמרת, (דגש על בלי שאמרת)אנחנו צריכים לדעת...
ולמה שאלות שמתחילות באיפה מרגיזות אתכן ?אני חי בבית עם שלוש נשים-אישה ושתי בנות מתבגרות.
קורה ששמתי איזה נייר חשוב, דיסק, או מפתחות במקום X, למה להזיז? למה להעלים? חס ושלום לזרוק?
והכי גרוע לא לזכור מה עשיתן עם זה, ולהאשים אותי ששמתי את זה לא במקום.
נניח שבא לי להתקלח, נכון זה לא קורה בתדירות הרצויה לכן, אבל לפעמים קורה.
אז מה?, האם יש לי סיכוי לפגוש במקלחת איזשהו סבון - סבון, פשוט, קשה כזה בעטיפה, נו זה המלבני-נקה 7 נגיד .
לאאא, מה פתאום? עשרות בקבוקים בצבעים שונים מקיפים אותי. מבשרים לי שעידן הסבון הפשוט חלף. אז עם מה לעזאזל מסתבנים פה?
קרמים, תחליב רחצה, אל סבון, אובלפיחה, קונדישינר לשער יבש (איך שיער יכול להיות יבש כשאתן במקלחת?)
שמפו לשיער מתולתל, לשיער חלק, קרם לילה, קרם, קרם יום, וזוהי רשימה חלקית ביותר.אפילו השמפו מדבר אליכן-"אל תתביישי השתמשי בי כמה שאת רוצה ואני אבריק את שערך"-במו עיני, כך ראיתי כתוב על האריזה. הלו יש פה גם גבר..
שלא לדבר על על מרכיבי השמפו או מה שזה, תמצית משי, חלב שומשום, שמן עץ התה- ראבק מישהו ראה פעם תמצית משי? קוקוס, פירות יער מה זה ארוחת בוקר לטבעונים?
לפעמים מתחשק לי להכניס שני בקבוקים כאלו לתנור לשעה-מעניין איזו עוגה תצא לי..
מישהו שם בכלל חושב עלינו הגברים שם במקלחת?
ואחרי כל זה, שנזכור את הטיפול לאוטו ולשלם את הקנס הזה ולדבר עם ההוא ולברר ולהתקשר
איך אפשר בכלל להתקשר אם כל היום הטלפון תפוס ולמה שתעני בסלולרי שהפך אצלך בכלל לחיית מחמד שמלוטפת כל היום, כשאת לא בשיחה כמובן..
..
ומה אם אני במקרה גם גבר רגיש, את יודעת לא מהגברים המצ'ואים האלו (שביננו הם הכי רגישים) וגם לא הטיפוס של "שופוני". את יודעת אחד כזה שיש לו לב, שרואה גם את הפרטים, שאיכפת לו מעוול קטן שנעשה , שמתרגש מרגע אינטימי בסרט או בחיים, שלא דורש בגסות, שמתחשב ואולי לפעמים יוצא פרייר..
לגבר כזה בכלל יותר קשה, מי יקשיב לו מי יבין? מקסימום יגיד לו חבר "אחי, צא מזה מה קרה"?
בקיצור ליהי מצבנו אנו הגברים בכי רע, וחס וחלילה שנקטר על כל זה (אז אנחנו לא) כי אותנו אף אחד לא מעצים..
כמעט בכל שבוע אני קורא את המדור שלך ובדרך כלל נהנה מהתובנות ומהדרך בה את כותבת. גם הפעם נהנתי לקרוא
את שכתבת בנושא העצמת נשים. אכן יש דברים בגו, ויכול אני להבין את הנשים המועוצמות וגם את אלו שעצם הביטוי
העצמת נשים גורם להם לפרצוף חמוץ או לחיוך מאולץ- אלה הנשים ה"חזקות" שלרובן יש פרצוף כזה רב ימות השנה.
נשים כמו של אשתו של איצקו מרמזור, אותן אני מתעב-אבל זה נושא לכתבה ניפרדת, שאולי כדאי לך לחשוב .
מכאן אנסה לקחת את הדיון אלינו הגברים, שהרי אני גבר..
אז ככה:
יום הגבר- אין
בוקר גברים - מפגש על קפה ועוגה -אין
מעגל גברים, שיתוף והחלפת חוויות - אין..
מלך המדבר-אין
מתי לאחרונה ראית שני גברים במסדרון במהלך יום עבודה, כשאחד מהם מייבב בבכי על כתפו של חברו כי קשה בעבודה והבוס מלחיץ - אין דבר כזה, אחותי
מה שכן, גם לנו יש את העבודה שלה ואת העבודה שלנו. את הילדים שלנו. את ההורים שלנו וגם את אמא שלה.
אבל אנחנו צריכים לשמור על פאסון, להיות גברים. להתמודד. ואוי ואבוי אם נשכח להביא משהו מהסופר.
ותמיד אנחנו צרכים לדעת הכל, כן גם מה את רוצה, בלי שאמרת, (דגש על בלי שאמרת)אנחנו צריכים לדעת...
ולמה שאלות שמתחילות באיפה מרגיזות אתכן ?אני חי בבית עם שלוש נשים-אישה ושתי בנות מתבגרות.
קורה ששמתי איזה נייר חשוב, דיסק, או מפתחות במקום X, למה להזיז? למה להעלים? חס ושלום לזרוק?
והכי גרוע לא לזכור מה עשיתן עם זה, ולהאשים אותי ששמתי את זה לא במקום.
נניח שבא לי להתקלח, נכון זה לא קורה בתדירות הרצויה לכן, אבל לפעמים קורה.
אז מה?, האם יש לי סיכוי לפגוש במקלחת איזשהו סבון - סבון, פשוט, קשה כזה בעטיפה, נו זה המלבני-נקה 7 נגיד .
לאאא, מה פתאום? עשרות בקבוקים בצבעים שונים מקיפים אותי. מבשרים לי שעידן הסבון הפשוט חלף. אז עם מה לעזאזל מסתבנים פה?
קרמים, תחליב רחצה, אל סבון, אובלפיחה, קונדישינר לשער יבש (איך שיער יכול להיות יבש כשאתן במקלחת?)
שמפו לשיער מתולתל, לשיער חלק, קרם לילה, קרם, קרם יום, וזוהי רשימה חלקית ביותר.אפילו השמפו מדבר אליכן-"אל תתביישי השתמשי בי כמה שאת רוצה ואני אבריק את שערך"-במו עיני, כך ראיתי כתוב על האריזה. הלו יש פה גם גבר..
שלא לדבר על על מרכיבי השמפו או מה שזה, תמצית משי, חלב שומשום, שמן עץ התה- ראבק מישהו ראה פעם תמצית משי? קוקוס, פירות יער מה זה ארוחת בוקר לטבעונים?
לפעמים מתחשק לי להכניס שני בקבוקים כאלו לתנור לשעה-מעניין איזו עוגה תצא לי..
מישהו שם בכלל חושב עלינו הגברים שם במקלחת?
ואחרי כל זה, שנזכור את הטיפול לאוטו ולשלם את הקנס הזה ולדבר עם ההוא ולברר ולהתקשר
איך אפשר בכלל להתקשר אם כל היום הטלפון תפוס ולמה שתעני בסלולרי שהפך אצלך בכלל לחיית מחמד שמלוטפת כל היום, כשאת לא בשיחה כמובן..
..
ומה אם אני במקרה גם גבר רגיש, את יודעת לא מהגברים המצ'ואים האלו (שביננו הם הכי רגישים) וגם לא הטיפוס של "שופוני". את יודעת אחד כזה שיש לו לב, שרואה גם את הפרטים, שאיכפת לו מעוול קטן שנעשה , שמתרגש מרגע אינטימי בסרט או בחיים, שלא דורש בגסות, שמתחשב ואולי לפעמים יוצא פרייר..
לגבר כזה בכלל יותר קשה, מי יקשיב לו מי יבין? מקסימום יגיד לו חבר "אחי, צא מזה מה קרה"?
בקיצור ליהי מצבנו אנו הגברים בכי רע, וחס וחלילה שנקטר על כל זה (אז אנחנו לא) כי אותנו אף אחד לא מעצים..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה