רצה הגורל והתחלנו שיפוצים בבית. כן הגורל, כי מבחינתי לא ניתן לקבל החלטה כזו באופן מודע ועם הגיון בריא,
אולי רק אחרי רכיבה ארוכה ומהנה במיוחד...
כבר שנה שהזוגית רוקמת תוכניות ולוחצת. אז בסוף גם הגורל התערב, ומה שחששתי לו יותר מכל קרה: קיבלנו סוף סוף אישור מעירייה.
אחרי יותר מחודש שבו עבדו הפועלים בחוץ, עכשו הם עובדים במרץ בפנים. כי אם כבר עושים אז עושים. (משפט מפתח מסוכן שחוזר על עצמו יותר מידי פעמים..) בקיצור כבר 3 שבועות אנחנו מתארחים אצל אחותה.
אחותה אילנית היא קסם של בנאדם.
אנחנו קוראים לה אילנית על שום נטיתה לנקות ולכבס בלי סוף, כשבדרך כלל הסלולרי צמוד בין הכתף והאוזן וידיה עוסקות במלאכה.
שבת, הוא יום הכביסות אצל אילנה כיוון שביתר ימות השבוע היא עובדת שעות ארוכות כמנהלת הכספים הראשית של אירגון גדול וחוזרת מאוחר. כך קרה שחזרתי מרכיבת השבת החמסינית בצוהרי יום, כולי מזיע. מהשטח ישר לביתה עם האופניים.איך שהגלגל הקידמי עבר את פתח הדלת היא אומרת לי: "הלו, אופניים למחסן, אני שוטפת. יללה יללה תוריד הכל וישר למקלחת" וכבר מושיטה לי כוס מיים קרים ומגבת. "נו תוריד!" היא פוקדת. "עכשו הפעלתי מכונה".
התחלתי מהכפפות ואמרתי שממש לא חייבים לכבס אותן אחרי כל רכיבה. חוטפת לי אותן מהיד ואומרת: "תיראה" ואז משהו במרוקאית עתיקה. מה זה?, אני שואל אפשר תרגום? "ניראות כמו היום האחרון של סוף העולם, זה מה שזה" . היא מנפנפת בהן מול עיני.
אין ברירה, הלכתי להתקלח. וכשיצאתי חיכתה לי על שולחן המרפסת קערת פירות עם יוגורט.
אילנית בשלבי סיום של שטיפת הריצפה.
-" אתה לא עושה לי סימנים עכשו, שב במרפסת ותרים רגליים" ותוך שהיא פונה למטבח היא אוספת עוד כמה כלים. עוד שתי דקות והיא חוזרת עם כוס קפה כמו שאני אוהב.
- "יללה תעבור לסלון" היא נוזפת בי בחיוך.
והזוגית מסתכלת עלי בפליאה איך אני מציית ללא מילה ואומרת: "שרק לא תתרגל מותק..חכה חכה השיפוץ לקראת הסוף" היא מוסיפה ומחייכת חיוך מסתורי..
ואני יודע שמחכות לי עוד הרבה "משימות"..
שבת שלום.
אולי רק אחרי רכיבה ארוכה ומהנה במיוחד...
כבר שנה שהזוגית רוקמת תוכניות ולוחצת. אז בסוף גם הגורל התערב, ומה שחששתי לו יותר מכל קרה: קיבלנו סוף סוף אישור מעירייה.
אחרי יותר מחודש שבו עבדו הפועלים בחוץ, עכשו הם עובדים במרץ בפנים. כי אם כבר עושים אז עושים. (משפט מפתח מסוכן שחוזר על עצמו יותר מידי פעמים..) בקיצור כבר 3 שבועות אנחנו מתארחים אצל אחותה.
אחותה אילנית היא קסם של בנאדם.
אנחנו קוראים לה אילנית על שום נטיתה לנקות ולכבס בלי סוף, כשבדרך כלל הסלולרי צמוד בין הכתף והאוזן וידיה עוסקות במלאכה.
שבת, הוא יום הכביסות אצל אילנה כיוון שביתר ימות השבוע היא עובדת שעות ארוכות כמנהלת הכספים הראשית של אירגון גדול וחוזרת מאוחר. כך קרה שחזרתי מרכיבת השבת החמסינית בצוהרי יום, כולי מזיע. מהשטח ישר לביתה עם האופניים.איך שהגלגל הקידמי עבר את פתח הדלת היא אומרת לי: "הלו, אופניים למחסן, אני שוטפת. יללה יללה תוריד הכל וישר למקלחת" וכבר מושיטה לי כוס מיים קרים ומגבת. "נו תוריד!" היא פוקדת. "עכשו הפעלתי מכונה".
התחלתי מהכפפות ואמרתי שממש לא חייבים לכבס אותן אחרי כל רכיבה. חוטפת לי אותן מהיד ואומרת: "תיראה" ואז משהו במרוקאית עתיקה. מה זה?, אני שואל אפשר תרגום? "ניראות כמו היום האחרון של סוף העולם, זה מה שזה" . היא מנפנפת בהן מול עיני.
אין ברירה, הלכתי להתקלח. וכשיצאתי חיכתה לי על שולחן המרפסת קערת פירות עם יוגורט.
אילנית בשלבי סיום של שטיפת הריצפה.
-" אתה לא עושה לי סימנים עכשו, שב במרפסת ותרים רגליים" ותוך שהיא פונה למטבח היא אוספת עוד כמה כלים. עוד שתי דקות והיא חוזרת עם כוס קפה כמו שאני אוהב.
- "יללה תעבור לסלון" היא נוזפת בי בחיוך.
והזוגית מסתכלת עלי בפליאה איך אני מציית ללא מילה ואומרת: "שרק לא תתרגל מותק..חכה חכה השיפוץ לקראת הסוף" היא מוסיפה ומחייכת חיוך מסתורי..
ואני יודע שמחכות לי עוד הרבה "משימות"..
שבת שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה