מי לא אוהב ללכת לסופר, גברים נכון? בטח שנכון.. ואני לגמרי לא עושה כאן הכללה, אבל אנחנו הגברים לא אוהבים סופר. בואו נגיד לא מתים על זה, חניה, עגלות, תורים, שקיות מעצבנות..
אבל לפעמים המצב מחייב.
"יאללה ממי", היא אומרת לי, "יום חמישי בצהרים, עוד אין מלא אנשים, בשבוע שעבר הלך לך מהר וגם יצא לך ממש זול"
צודקת, תמיד..
מהכביש אני כבר קולט מישהי שפורקת לאוטו עגלה בשלבי סיום. מתביית עליה והופ דקה שתיים ויש חנייה.
וואלה אני אומר לעצמי, בוא נראה כמה מהר אני עושה את זה.
אני, יש לי שיטה. מחנה העגלה באזור של הירקות והפירות בנקודה אסטרטגית, תולש כמה שקיות וממלא את כולן בסוגי ירק ופרי שונים, משאיר על הדוכן. רק בסוף אוסף את השקיות ומרים הכל, הופה, לעגלה.
ככה מסיים עם הירקות והפירות תיק תק. בדרכי למחלקת השתיה, מחפש את הרשימה הכתובה שהכינה לי זוגתי.
כיס ימין, כיס שמאל -אין פתק. בחולצה גם לא. אהה נשאר באוטו. באסה. עכשו 10 שניות של דילמה.. תלך תחזור ומה עם העגלה כבר חצי מלאה?, יאללה נמשיך. בטח זוכר, הכל..
מתקשר לברר אם צריך גם פסטרמה, ותוך כדי מגניב משפט לגבי הפתק, מכין את הקרקע לתרוצים..
"לא נורא בובי" ,אומרת הזוגית, "יהיה בסדר"..
שתי שניות אחרי זה, מקבל בווטצאפ את הרשימה פלוס כל מה שנזכרה בו בינתיים, בטח יהיה בסדר.. יאללה גם שתיה יש.
מגיע לנקניקים. תור קטן, אבל אני מצליח להחנות את העגלה לצד דוכן הזכוכית.
זה שחותך, האיש הזה של הנקניקים, ניראה רציני מאד, עם כובע של מנתח - כזה על הצד, חלוק לבן, כפפות ירוקות..
כמעט שאלתי אם צריך טופס 17..טוב סיימתי איתו בשלום ועם 250 גרם תבור.
בא לעגלה להמשיך והופה, עוד עגלה חונה לפני ועוד אחת בחנייה כפולה, לא יכול לצאת , הלו פקח!..
בדרך למחלקה החלבית אני חותך שמאלה למדפים של מוצרי הנקיון.
זה הקטע הכי קשה, אין לי מושג מה נמצא איפה ולמה התכוונה הגברת במילים "סנו כחול" .
אני פונה להיא שמחוברת לעגלה עמוסה ולילד: "איפה הזה ששמים באסלה"? (איך זה שאין למוצרים האלה שם נורמלי)
ההיא תוקעת בי מבט של "חבל על הזמן איתך" זה שם היא מראה לי באצבע עם לקה שחורה.
"תודה" אני אומר. כשאני שואל אם יש כאן גם נייר טואלט היא אומרת: "תגיד מה נהיה עכשו, מה התחתנו?"..
סוף סוף סיימתי גם את איסוף פריטי החלב, קוטג, יוגורט -ההוא הגרמני - מולר 1.7 אחוז, אותו אני הכי זוכר, איך לא?
מולר - ניבחרת גרמניה, זה שתקע 2 גולים לארגניטנה במונדיאל.
חוזר לעגלה, וואלה נעלמה, גנבו העגלה.. עד שמילאתי כמעט הכל, יכול להיות שגררו?
פתאום, הופה הופה, רואה גברת עם סלולארי באוזן מסתובבת סביב עצמה, "מה קורה איתך? את בטוחה שזו העגלה שלך?.."
"אהה, כן, מה לא,? סליחה, טעיתי, :)" אומרת במבוכה. "כן טעית, לא נורא, עוד לא פניתי לביטוח", אני אומר לה. צוחקים, "רגע אז איפה שלי?" היא שואלת. אבל אני כבר בדרך למדפי הלחם. אחד קל, שני שיפון. אולי גם פתית. זהו. יאללה לקופה.
בדיוק אז מגיע גם ההוא מהדבל פרקינג, "כנס כנס" הוא מפרגן לי.
"שניה" אני אומר לו משאיר העגלה בקופה ורץ להביא בקבוק שמן.. ככה כמו שכולם עושים פה, לא?
עולה יורד, עולה יורד, חום אימים, מזיע עם השקיות..
"יופי, הלך לך מהר" אומרת לי הזוגית מחייכת לה מתחת למזגן עם הרגל המושבתת "הבאת הכל?"
"בטח" עניתי "כל מה שרשמת בוואטצאפ.."
יותר מאוחר מתברר שהבאתי חלק, רק את החלק שהיה רשום בוואטצאפ..
השבוע השתפרתי עוד קצת..עברנו להזמנה דרך האינטרנט.
כשהשליח עם הארגזים הגיע, רק נתתי לו טיפ.
מה אני אגיד לכם.. קסום
אבל לפעמים המצב מחייב.
"יאללה ממי", היא אומרת לי, "יום חמישי בצהרים, עוד אין מלא אנשים, בשבוע שעבר הלך לך מהר וגם יצא לך ממש זול"
צודקת, תמיד..
מהכביש אני כבר קולט מישהי שפורקת לאוטו עגלה בשלבי סיום. מתביית עליה והופ דקה שתיים ויש חנייה.
וואלה אני אומר לעצמי, בוא נראה כמה מהר אני עושה את זה.
אני, יש לי שיטה. מחנה העגלה באזור של הירקות והפירות בנקודה אסטרטגית, תולש כמה שקיות וממלא את כולן בסוגי ירק ופרי שונים, משאיר על הדוכן. רק בסוף אוסף את השקיות ומרים הכל, הופה, לעגלה.
ככה מסיים עם הירקות והפירות תיק תק. בדרכי למחלקת השתיה, מחפש את הרשימה הכתובה שהכינה לי זוגתי.
כיס ימין, כיס שמאל -אין פתק. בחולצה גם לא. אהה נשאר באוטו. באסה. עכשו 10 שניות של דילמה.. תלך תחזור ומה עם העגלה כבר חצי מלאה?, יאללה נמשיך. בטח זוכר, הכל..
מתקשר לברר אם צריך גם פסטרמה, ותוך כדי מגניב משפט לגבי הפתק, מכין את הקרקע לתרוצים..
"לא נורא בובי" ,אומרת הזוגית, "יהיה בסדר"..
שתי שניות אחרי זה, מקבל בווטצאפ את הרשימה פלוס כל מה שנזכרה בו בינתיים, בטח יהיה בסדר.. יאללה גם שתיה יש.
מגיע לנקניקים. תור קטן, אבל אני מצליח להחנות את העגלה לצד דוכן הזכוכית.
זה שחותך, האיש הזה של הנקניקים, ניראה רציני מאד, עם כובע של מנתח - כזה על הצד, חלוק לבן, כפפות ירוקות..
כמעט שאלתי אם צריך טופס 17..טוב סיימתי איתו בשלום ועם 250 גרם תבור.
בא לעגלה להמשיך והופה, עוד עגלה חונה לפני ועוד אחת בחנייה כפולה, לא יכול לצאת , הלו פקח!..
בדרך למחלקה החלבית אני חותך שמאלה למדפים של מוצרי הנקיון.
זה הקטע הכי קשה, אין לי מושג מה נמצא איפה ולמה התכוונה הגברת במילים "סנו כחול" .
אני פונה להיא שמחוברת לעגלה עמוסה ולילד: "איפה הזה ששמים באסלה"? (איך זה שאין למוצרים האלה שם נורמלי)
ההיא תוקעת בי מבט של "חבל על הזמן איתך" זה שם היא מראה לי באצבע עם לקה שחורה.
"תודה" אני אומר. כשאני שואל אם יש כאן גם נייר טואלט היא אומרת: "תגיד מה נהיה עכשו, מה התחתנו?"..
סוף סוף סיימתי גם את איסוף פריטי החלב, קוטג, יוגורט -ההוא הגרמני - מולר 1.7 אחוז, אותו אני הכי זוכר, איך לא?
מולר - ניבחרת גרמניה, זה שתקע 2 גולים לארגניטנה במונדיאל.
חוזר לעגלה, וואלה נעלמה, גנבו העגלה.. עד שמילאתי כמעט הכל, יכול להיות שגררו?
פתאום, הופה הופה, רואה גברת עם סלולארי באוזן מסתובבת סביב עצמה, "מה קורה איתך? את בטוחה שזו העגלה שלך?.."
"אהה, כן, מה לא,? סליחה, טעיתי, :)" אומרת במבוכה. "כן טעית, לא נורא, עוד לא פניתי לביטוח", אני אומר לה. צוחקים, "רגע אז איפה שלי?" היא שואלת. אבל אני כבר בדרך למדפי הלחם. אחד קל, שני שיפון. אולי גם פתית. זהו. יאללה לקופה.
בדיוק אז מגיע גם ההוא מהדבל פרקינג, "כנס כנס" הוא מפרגן לי.
"שניה" אני אומר לו משאיר העגלה בקופה ורץ להביא בקבוק שמן.. ככה כמו שכולם עושים פה, לא?
עולה יורד, עולה יורד, חום אימים, מזיע עם השקיות..
"יופי, הלך לך מהר" אומרת לי הזוגית מחייכת לה מתחת למזגן עם הרגל המושבתת "הבאת הכל?"
"בטח" עניתי "כל מה שרשמת בוואטצאפ.."
יותר מאוחר מתברר שהבאתי חלק, רק את החלק שהיה רשום בוואטצאפ..
השבוע השתפרתי עוד קצת..עברנו להזמנה דרך האינטרנט.
כשהשליח עם הארגזים הגיע, רק נתתי לו טיפ.
מה אני אגיד לכם.. קסום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה